מרחבי עבודה בתל אביב

הבועה התל אביבית

תל אביב גדלה בקצב מהיר ואני לא מדבר רק על הבניינים. אני מדבר גם על תל אביב כרעיון ומה היא מייצגת. תל אביב יפו היא עיר צעירה ותוססת אשר פתוחה כל הזמן. היא מלאה ביזמים, סטרטאפיסטים, טכנולוגיה וחוף ים משגע על גבול הים התיכון. ברור מעליו שאנשים שמו לב לזה ממזמן וכל שנה יש לנו יותר ויותר ״חו״לניקים״ או בלשון זכה תיירים או עולים חדשים שמגיעים להתפעל מהפקקים בעיר. אני שומע יותר ויותר צעירים בעולם מדברים על TLV כחממה של הייטק אבל רבים מגיעים לפה רק לחופשה או מסיבות אישיות של משפחה שגרה בארץ ואנחנו לרוב מוצאים אותם מסתובבים להם בעיר הלבנה מחפשים ריגושים. זה נראה שתל אביב באמת אוהבת את החו״לניקים שלה זה ונותן לנו תחושה של מעמד בינלאומי בו תמיד יהיה תפריט טבעוני או נטול גלוטן באנגלית. אנחנו ממש פסיעה קלה מברלין וסן פרנסיסקו.

עמק הסיליקון של המזרח התיכון

הקליפורניקיישן הישראלי, הבועה התל אביבית היא משהו שחלקנו באמת מאמינים בו ויקר לנו מאוד. נראה שאנחנו תמיד כמעט שם. התחושה לדעתי היא שאנחנו יכולים יותר. לפעמים זה מרגיש שכל אותם הצעירים שבאו לבלות איתנו בעצם סוג של ברחו מהעולם המערבי ולא הגיעו לחופה של אחת מהמעצמות היזמות וההייטק הגדולות בעולם. הם מדברים איתנו על ירושלים, על הפוליטיקה או פשוט שואלים איפה זה החתול והכלב ובסוף מוצאים את עצמם יושבים במייקספלייס בטיילת. הם לא פה בשביל לבנות קריירה או לעשות נטוורקינג, אבל למה? הרי אנחנו חיים בעמק הסיליקון של המזרח התיכון.

אז בעצם למה אנחנו לא רואים צעירים מכל העולם באים לעבוד פה?

יש שיציינו מלחמות כגורם מרתיע אבל שוק התיירות למד כבר ממזמן שעל אף הכל ועם הגישה הנכונה אנחנו נמשיך לראות פנים חדשות בוהות בנו בזמן משחק מטקות בחוף. אבל אותם הפנים מנותקות כמעט לחלוטין מכל השפע היזמי והטכנולוגי שהעיר הלבנה יכולה להציע. נכון אנחנו רואים פרויקטים כגון מסע שמחברות קבוצות יהודיות מכל העולם ונותנות להם את האפשרות ללמוד ולהתמחות פה אבל הפעם אני לא מדבר על יהדות הגולה.
אני רוצה פה את כולם, את הלפטופיסטים של פריז ואת המעצבים הגרפים של ווינה יושבים ועובדים לצידי. אני רוצה מטרופוליטן משגשג. אם בחרנו את תל אביב יפו להיות הסן פרנסיסקו / ברלין / ניו יורק שלנו אז אני רוצה עיר בינלאומית בה לכל אחד שעובד לידי יש סיפור מוזר לחלוטין איך הוא מצא את עצמו ב TLV עובד בסטארטאפ ומשחק מטקות.

חלל עבודה שיתופי, מקום מפגש בין תרבותי

כמות הפרילנסרים והעצמאים בעולם היא פשוט עצומה. אין שום סיבה שחלקם לא יבואו להעביר פה את היום יום שלהם. תל אביב היא מקום לבנות בו, ליצור ולהתאהב. זה מקום בו אתה מוצא את עצמך מסתובב ב4 בבוקר יחף בים ולא יודע למה וזה פשוט נפלא. בשביל שכל אותם המתלהבים חסרי הנעליים ירצו להישאר פה אנחנו צריכים פלטפורמה שתיתן להם הנגשה לתעשיית ההייטק, היזמות והתוכן הישראלי. מרחבי עבודה שיתופיים הם כבר מזמן לא רק טרנד חולף. מעבר לפלטפורמה שנותנת מקום להתרכז בו בעבודה היא נותנת גם שירותים, קורסים ותחושת שייכות וקהילה שכל כך חסרים בתקופתנו.
אפשר לראות מתחמים נפתחים בכל מקום כמו פטריות אחרי הגשם. גם פה בארץ יש מספר לא מצומצם של מקומות כאלה אבל רובם הם מתחמים שמצריכים רישום לפחות לכמה חודשים. החו״לניקים שלנו לא בדיוק מתכננים להישאר פה כל כך הרבה זמן או לפחות לא נמצאים בהלך רוח המתאים למחויבות שכזאת וזאת אחת הסיבות למה אנחנו לא מצליחים להתערבב איתם ברמה המקצועית. מרחבי עבודה שיתופיים כגון טאפ פלורנטין נותנים את האופציה לשלם על יום או שעה בלבד בלי מחויבות ולקבל את תחושת הקהילה התל אביבית. כמה שיותר נותני שרות יצטרפו לדרך זו העיר שלנו תצמח יותר ויותר. תחיי הבועה התל אביבית.

Comments

תגובות

השארת תגובה